חומרי נפץ פירוטכניים

מופעי הזיקוקים הם מופעים פירוטכניים מרהיבים ביופיים המוכרים לכולנו מאירועים שונים. ימי עצמאות, חתונות, בר או בת מצווה ובשנים האחרונות גם ערבי ועדי עובדים כוללים בתוכם מופעי זיקוקים מרשימים להנאת הקהל. הפירוטכניקה מוכרת לנו עוד מימי קדם כאמנות האש, שכן אלו שידעו לשלוט באש ולבצע פעלולים יחד איתה נחשבו לאמנים כיוון שידעו לשלוט ביסוד מסתורי זה. הסינים, עד כמה שידוע לחוקרים, הם הראשונים שהשתמשו במופעי זיקוקי דינור. מופעי הזיקוקים בסין העתיקה התקיימו בעיקר בטקסי פולחן, ולאחר הגעת שליחי המערב אל המזרח הרחוק התפשטו הזיקוקים גם ברחבי אירופה. הזיקוקים הם מוצרי פירוטכניקה נפיצים, שעל מנת לשגר אותם אנו משתמשים בחומרי נפץ פירוטכניים שונים.

כל זיקוק מורכב מתערובות פירוטכניות שונות. התערובות הפירוטכניות מורכבות כך ששילוב חומרי הנפץ הנמצאים בתוכן יצור אפקטים שונים של חום, אור, צליל, צבע ועשן. ניתן להרכיב כל תרכובת בהתאם לסוג הזיקוקים אותם אנו רוצים להפעיל והאפקטים בהם אנו רוצים להשתמש. את האפקטים שאנו רואים בצורות ובצבעים השונים יוצרים על ידי הרכבת חומרי הנפץ הפירוטכניים בצורה ובסדר מסוים, דבר הנקרא כוכבים פירוטכניים. בתוך הכוכבים נמצאות אבקות מתכות שונות, המעניקות לזיקוקים את צבעם. כך למשל מלח אשלגן יוצר צבע סגול, מלח נתרן יוצר צבע צהוב, מלח בריום יוצר צבע ירוק, מלח סטרונציום יוצר צבע אדום, מלח נחושת יוצר צבע כחול.

כך למשל יש כוכבים פירוטכניים הנדחסים בצורת צילינדרים קטנים שיוצרים פיצוצים לא סימטריים, כוכבים המגולגלים בצורת כדורי שלג שיוצרים פיצוצים סימטריים, ופגזים קטנים, שיכולים להיות גרסה מוקטנת של שני הסוגים שצוינו. נוסף על אלו, קיימים מתקנים פירוטכניים נוספים כגון מזרקות, כוכבי שביט, מפלים ועוד.

אולם ללא חומר הנפץ שנמצא בתוך הזיקוק, לא הייתה אפשרות לשגר אותו לשמיים. חומר הנפץ השכיח ביותר בזיקוקים הוא אבק השריפה השחור, שהוא חומר נפץ הודף, והוא חומר הנפץ הראשון שהתגלה לאדם. חומר זה הומצא, עד כמה שידוע להיסטוריונים, על ידי הסינים במאה ה-9. השימוש בו עד לאמצע המאה ה-19 כלל הן שימוש לצרכי בידור, כלומר, במופעי זיקוקים / פירוטכניקה, והן שימוש עבור כלי נשק. אולם, במחצית השנייה של המאה ה-19 הוחלט להפסיק את השימוש הצבאי באבק השריפה השחור ולהחליפו באבק שריפה נטול עשן.

גם לתהליך הכנת אבק השריפה יש חשיבות רבה, שכן גודל הגרגירים ותהליך דחיסת אבק השריפה בתוך הטיל יקבעו את מהירות התגובה של שאר החומרים הנמצאים בזיקוק, ובכך גם את תכונות התרכובות הפירוטכניות הנמצאות בזיקוק. על אף שמו, אבק השריפה יכול להגיע לא רק בצורת אבק, אלא גם כגרגירים – הכל תלוי בסוג מופע הזיקוקים אותו אנו מעוניינים להקים.

באבק השריפה השחור יש גופרית ואבקת פחם המעודדות את תהליך הבעירה ובעצם משמשות בתור ה"דלק" של הזיקוק, וכן אשלגן חנקתי (המספק את החמצן לבעירה ובכך משמר אותה). אבק השריפה משמש בעצם ככוח המשגר של הזיקוק. הוא נמצא בפתילי הזיקוקים ולעתים אף בכוכבים הפירוטכניים שבתוך הטיל עצמו. כך כאשר מדליקים את הפתיל – אבק השריפה מוצת בתוך הזיקוק ומניע אותו כלפי מעלה.